<h1>שו"ת הרשב"א ח"ב סימן רמ"ה</h1>
<h2>דף כג.</h2>
והוא שאם היא מחזקת בנכסיה ומתעצמת עמו מחמת שנעשית אפטרופיא על נכסיו, בזה ודאי אם אינה יכולה לפסול את העדים כמו שאמרה, יתקיים השטר בחותמיו וגובה שמעון זה הל"ג ליטרין, שכבר הודה ראובן ואמר תנו, וכדאמרינן בשילהי גט פשוט [ב"ב קע"ד ע"ב] שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי ואמר תנו נותנין, וכל שכן שאמר מנה זה, שכבר אמר בשתוף שיש לי עם פלוני יש לשמעון כך וכך, וזה פשוט. אבל אם היא מחזקת בנכסים מחמת כתובתה בזה נראה שהדין עם האלמנה, לפי שאין הודאתו של ראובן המת הודאה במקום שחב לאלמנה ולא כל הימינו לאבד זכותה, וכדאמרינן בפרק האשה שנתאלמנה [כתובות י"ט ע"א] שטר אמנה הוא זה אינו נאמן ואקשינן דקאמר מאן ואסיקנא דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים. ואין הפרש בזה בין בריא לשכיב מרע דאפילו בשעת מיתה אנו חוששין לקנוניא. והא דאמר רב הונא בשילהי גט פשוט [שם] שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש, על ההקדש דוקא, [כד]קאמר בהדיא אין אדם עושה קנוניא על ההקדש, הא על ההדיוט עושה. ואף על גב דאמרינן בערכין [כ"ג ע"א] טעמא משום דאין אדם חוטא ולא לו, אין אדם חוטא בהקדש ולא לו קאמרי. מעתה אפילו כשאתה מאמין את העדים ונמצאת עדותן מכוונת [או] שהאלמנה מודה להן בכך אין בכך כלום.
